פריקה של פיקת הברך

Lateral patellar dislocation

הדף הזה מיועד להורים, וגם למתבגר עצמו. הוא מסביר מה קרה לפיקה, את הטיפול בלי ניתוח (בעיקר אחרי פריקה ראשונה), מתי צריך ניתוח, ומה צפוי בדרך חזרה לספורט.

מה קרה

הפיקה (פטלה) היא העצם הקטנה בחלק הקדמי של הברך. כשמכופפים ומיישרים את הברך, היא מחליקה בתוך חריץ בקצה עצם הירך. רצועה בצד הפנימי של הברך מחזיקה אותה בתוך החריץ.

בפריקה, הפיקה יוצאת מהחריץ, כמעט תמיד לצד החיצוני של הברך. ברוב המקרים היא חוזרת למקומה לבד, כשהברך מתיישרת.

הפריקה קורה בדרך כלל בספורט: סיבוב על רגל נטועה בקרקע, כשהברך "קורסת" פנימה. לפעמים היא קורית ממכה ישירה בברך. ברגע הפריקה מרגישים "פופ" וכאב חד, ורואים שהברך נראית עקומה. הברך מתנפחת מהר, כי יש דימום לתוך המפרק.

ברוב הפריקות נקרעת או נמתחת הרצועה הפנימית שמחזיקה את הפיקה (הרצועה הפטלו-פמורלית המדיאלית). לפעמים גם נשברת פיסה קטנה של סחוס או עצם מהפיקה או מעצם הירך.

למה דווקא אצלו - לחלק מהילדים יש מבנה ברך שמקל על הפיקה לצאת: חריץ רדוד, פיקה שיושבת גבוה, ברכיים שפונות פנימה, או רצועות רפויות. אצל אחרים אין סיבה מיוחדת, וזו פשוט הייתה תנועה לא טובה.

אבחנה

• בדיקה גופנית - בודקים את הנפיחות, את הרגישות בצד הפנימי של הפיקה, ואת התגובה כשמזיזים בעדינות את הפיקה הצידה. בודקים גם את שאר הרצועות בברך.
• צילומי רנטגן - כדי לשלול שבר, ולראות את צורת הפיקה ואת החריץ שבו היא יושבת.
• MRI - בדרך כלל אחרי פריקה ראשונה. הוא מראה את הרצועה שנקרעה, ובעיקר אם השתחררה פיסת סחוס או עצם. פיסה כזו לא תמיד נראית בצילום רנטגן רגיל.

הטיפול

ההחלטה מתקבלת יחד איתכם ועם הילד, לפי כמה פעמים הפיקה יצאה, האם השתחררה פיסת סחוס או עצם, ומבנה הברך.

טיפול שמרני (בלי ניתוח) - בעיקר אחרי פריקה ראשונה

• מתי בוחרים בו - ברוב הפריקות הראשונות, כשהפיקה חזרה למקומה ואין פיסת סחוס או עצם שהשתחררה בתוך הברך.
• בימים הראשונים - קרח, הרמת הרגל, משככי כאבים, וקביים. כשהנפיחות גדולה ומכאיבה, לפעמים מוציאים את הדם מהברך במחט, וזה מקל מיד.
• חבישה - בהתחלה חבישה מרופדת ועבה, שמונעת מהברך להתכופף ומגנה עליה בזמן שהרצועה מחלימה. אחר כך עוברים לתחבושת אלסטית עם תמיכה שמייצבת את הפיקה.
• דריכה - מותר לדרוך על הרגל, כשהברך ישרה בתוך החבישה.
• פיזיותרפיה - זה החלק העיקרי בטיפול. מתחילים כבר בימים הראשונים בתרגילי תנועה עדינים והפעלת השריר. אחר כך מחזקים את השריר הקדמי של הירך, את שרירי האגן והבטן, ומתרגלים שליטה בברך בנחיתה ובסיבוב.
• מה חשוב לדעת - חלק מהילדים יחוו פריקה נוספת, וקשה לדעת מראש אצל מי. הסיכון משתנה מאוד בין ילד לילד: בספרות מדווח על בין 15 ל-60 מכל 100. הסיכון גבוה יותר מתחת לגיל 14, כשהחריץ רדוד או הפיקה גבוהה, וכשכבר הייתה יותר מפריקה אחת.

חזרה לספורט אחרי טיפול שמרני - לפי המלצת הרופא המטפל, ולא לפני 3 עד 6 חודשים. חוזרים בהדרגה, כשהנפיחות חלפה, התנועה מלאה והכוח חזר.

טיפול ניתוחי - שחזור הרצועה הפנימית של הפיקה

• מתי הניתוח נדרש -
• כשהשתחררה פיסת סחוס או עצם בתוך הברך. במקרה כזה מנתחים מוקדם, כדי להחזיר את הפיסה ולקבע אותה, או להוציא אותה.
• כשהפיקה ממשיכה לצאת שוב ושוב. אחרי פריקות חוזרות, ההמלצה המקובלת היא ניתוח לייצוב הפיקה.
• לעיתים נדירות, כשהפיקה לא חוזרת למקומה.
• ניתוח כבר אחרי פריקה ראשונה - כשאין אחת מהסיבות למעלה, זה לא הטיפול השגרתי. רוב הילדים אחרי פריקה ראשונה לא יפרקו שוב, והתועלת של ניתוח מוקדם עדיין לא ברורה.
• מה עושים בניתוח - קודם מסתכלים לתוך הברך בעזרת מצלמה (ארתרוסקופיה), ומטפלים בסחוס אם צריך. אחר כך בונים רצועה פנימית חדשה מגיד שמגיע מתורם (שתל מתורם), כך שלא צריך לקחת גיד מהרגל של הילד. זה נעשה דרך חתכים קטנים ליד הפיקה ובצד הפנימי של הברך.
• מה הרצועה החדשה עושה - היא פועלת כמו רסן: לא "מושכת" את הפיקה פנימה, אלא מונעת ממנה לצאת החוצה.
• ההרדמה - הרדמה כללית.
• האשפוז - לרוב אשפוז יום.

ומה עם לוחית הגדילה - הרצועה מתחברת לעצם הירך ממש ליד לוחית הגדילה. בילד שעוד גדל, המנתח מקבע את הרצועה החדשה מתחת ללוחית, ובודק את המיקום בצילום במהלך הניתוח. ניתוחים בעצם, כמו הזזת נקודת החיבור של הגיד בעצם השוק או העמקת החריץ, נעשים בדרך כלל רק אחרי סוף הגדילה.

הסיכונים העיקריים

• פריקה חוזרת - אחרי הניתוח זה פחות שכיח, אבל יכול לקרות, אצל עד 2 מכל 10 ילדים ולרוב פחות.
• הגבלה בכיפוף הברך, או כאב בחלק הקדמי של הברך - לכן מתחילים להזיז את הברך מוקדם.
• שבר בפיקה - נדיר.
• זיהום סביב אזור הניתוח, או קריש דם - נדירים.

הקיבוע - כמה זמן (אחרי ניתוח)

• הסד - סד עם צירים, לרוב כ-6 שבועות. בהתחלה מותר לכופף רק עד 30 מעלות. אחרי כחודש מתחילים בדרך כלל להגדיל את הכיפוף בהדרגה, עדיין בתוך הסד.
• דריכה - מותר לדרוך על הרגל כשהסד נעול ביישור מלא, ובהתחלה עם קביים. אם קיבעו בניתוח גם פיסת סחוס או עצם, הדריכה יכולה להיות מוגבלת יותר, והמנתח יגיד לכם בדיוק.
• תנועת הברך - מתחילים להזיז את הברך כבר בימים הראשונים, בטווח שהסד מאפשר. לתנועה מלאה מגיעים בדרך כלל תוך 6 עד 8 שבועות.
• קרח - בשבועיים הראשונים, נגד כאב ונפיחות.
• מקלחת - לרוב 2 עד 3 ימים אחרי הניתוח, לפי הוראת המנתח.

מעקבים

אחרי ניתוח, הביקורת הראשונה היא לרוב כשבועיים אחרי הניתוח. בביקורת בודקים את הפצעים ואת התנועה.

משם, וגם בטיפול שמרני, לוח המעקבים נקבע לפי מדיניות הרופא המטפל.

חשוב לשים לב: התור שנקבע לכם בפועל הוא הקובע.

השיקום

אחרי ניתוח, הפיזיותרפיה נמשכת כמה חודשים, בדרך כלל 2 עד 3 פעמים בשבוע. בהתחלה עובדים על תנועה והפעלת השריר. אחר כך עוברים לאופניים ולפעילות קלה, ובערך אחרי 3 חודשים מתחילים לרוץ. בהמשך מתרגלים קפיצות, נחיתות ותרגילים של ענף הספורט.

חזרה לספורט אחרי ניתוח - לפי המלצת המנתח, לרוב בין 4 ל-6 חודשים מהניתוח, ורק אחרי מעבר מבחני כוח ותפקוד.

מתי לפנות לבדיקה רפואית בדחיפות

• חום מעל 38, או אודם מתפשט, חום מקומי או הפרשה מהפצעים
• כאב שהולך ומחמיר למרות משככי כאבים
• כאב, נפיחות או רגישות בשריר השוק
• נמלול או חוסר תחושה, או כף רגל חיוורת או קרה
• קוצר נשימה או כאב בחזה
• הפיקה יצאה שוב ולא חזרה למקומה, או ברך "נעולה" שאי אפשר ליישר

בכל אחד מהמקרים האלה יש לפנות לבדיקה רפואית בדחיפות.

שאלות שנשאלות הרבה

הפיקה יצאה וחזרה לבד. צריך בכלל להיבדק? כן. גם כשהפיקה חזרה לבד, לפעמים משתחררת פיסת סחוס שלא רואים מבחוץ. פיסה כזו צריך לזהות מוקדם, כי אפשר להחזיר אותה רק בשבועות הראשונים.

למה לא לנתח כבר אחרי הפריקה הראשונה, ולסיים עם זה? כי רוב הילדים לא יפרקו שוב, והניתוח הוא ניתוח של ממש עם שיקום ארוך. כשהפיקה יוצאת שוב, או כשיש פגיעה בסחוס, השיקול משתנה.

זה ישפיע על הברך בעתיד? לרוב הברך מתפקדת היטב. פריקות חוזרות, ובעיקר פגיעה בסחוס, מעלות מעט את הסיכון לשחיקה בברך לאורך שנים. זו אחת הסיבות שמייצבים פיקה שיוצאת שוב ושוב.

המידע מבוסס על ספרי לימוד אורתופדיים מקובלים ועל הפרוטוקול הנהוג במחלקה.

המידע בדף זה כללי ואינו תחליף לייעוץ רפואי אישי. אם משהו במצב הילד שונה ממה שכתוב כאן, או שאתם לא בטוחים - פנו אליי או לרופא המטפל.

הפנייה בדף זו בלשון זכר, מטעמי נוחות בלבד, ומיועדת לכל המינים.