שבר ברדיוס הרחיקני, קיבוע ניתוחי
שבר ברדיוס הרחיקני, המצריך ניתוח - Distal radius fracture, operative treatment
הדף הזה מיועד להורים. הוא מסביר מה קרה לשורש כף היד של הילד, למה במקרה הזה צריך ניתוח, אילו שיטות קיבוע קיימות, כמה זמן הקיבוע נשאר, מה בודקים בכל ביקורת, ואיך התנועה חוזרת.
מה קרה
הילד שבר את הקצה התחתון (הרחיקני) של עצם הרדיוס - העצם באמה שממשיכה לכיוון האגודל, ממש לפני שורש כף היד. זה אזור שגדל מהר מאוד, ולכן העצם בו דקה יחסית ונשברת בקלות יותר מאשר בשאר האמה.
זה שבר נפוץ מאוד בילדים, ונגרם כמעט תמיד מנפילה על יד מושטת. ברוב המקרים שבר כזה מטופל בהצלחה בלי ניתוח - ביישור סגור (בלי לפתוח את העור) והנחת גבס. הדף הזה מתייחס למקרה הפרטני שבו נדרש ניתוח.
מה שרואים אחרי הפציעה הוא כאב ונפיחות בשורש כף היד, ולעיתים עיוות נראה לעין באזור.
אבחנה
- בדיקה גופנית - בדקנו את שלמות העור, את מצב העצבים של כף היד, ואת זרימת הדם לאצבעות. בדיקת העצבים לפני הטיפול חשובה במיוחד, כי היא מהווה נקודת השוואה למה שנבדוק אחריו.
- צילומי רנטגן - של שורש כף היד, שמראים את מיקום קו השבר ואת מידת התזוזה שלו.
מתי צריך ניתוח
רוב שברי הקצה התחתון של הרדיוס מטופלים בהצלחה ביישור סגור וגבס, בלי ניתוח. ניתוח נשמר למקרים ספציפיים, ובהם:
- שבר פתוח (פציעת עור מעל אזור השבר)
- שבר שלא ניתן ליישר בלי לפתוח את העור, או שהיישור לא נשמר לאחר יישור סגור
- נפיחות משמעותית שאינה מאפשרת הנחת גבס בטוחה, או חשד לתסמונת מדור או ללחץ על העצבים בשורש כף היד
- פציעות נוספות באותה יד המצריכות קיבוע (למשל שבר נוסף במרפק)
- מקרים שבהם קו השבר מגיע גם ללוחית הגדילה ופוגע בפני המפרק, ונדרש יישור מדויק במיוחד
הטיפול - קיבוע ניתוחי
קיימות כמה שיטות מקובלות לקיבוע השבר בניתוח, והמנתח בוחר את המתאימה ביותר בהתאם לסוג השבר ולגיל הילד:
- פינים (K-wires) - חוטי מתכת דקים, המוחדרים דרך העור וחוצים את קו השבר כדי להחזיק את העצם ביישור עד שהיא מתאחה. זו השיטה הנפוצה ביותר לשבר מהסוג הזה. הפינים מקופלים מחוץ לעור, ועליהם מונח גבס.
- מסמרים אלסטיים (Elastic nails) - מוטות מתכת גמישים, המוחדרים לתוך תוך העצם. לעיתים ניתן להחדיר אותם בעזרת חתכים קטנים בלבד, אך לעיתים קרובות יש צורך בחתך ניתוחי נוסף כדי לאפשר יישור מדויק של השבר.
- פלטה וברגים - פלטת מתכת המחוברת לעצם בברגים. עם שיטה זו הניתוח הוא תמיד פתוח, עם חתך גדול יותר. שיטה זו שמורה בעיקר למקרים מיוחדים, כמו שבר פתוח.
הבחירה בין השיטות נעשית על ידי המנתח, בהתאם לסוג השבר, למיקומו ולגיל הילד.
- ההרדמה - הרדמה כללית.
- האשפוז - קצר, דומה לניתוחים אחרים מהסוג הזה בילדים.
הסיכונים העיקריים
- פגיעה בלוחית הגדילה - לפעמים אי אפשר להימנע מכך שהפין יחצה את לוחית הגדילה. פין דק וחלק שחוצה אותה לא נמצא כגורם משמעותי לפגיעה בגדילה, ולרוב אין לכך השפעה.
- זיהום סביב אזור הניתוח או כניסת הפין - יכול להופיע לעיתים, ולרוב נפתר בטיפול מקומי ובקורס קצר של אנטיביוטיקה, ולעיתים בהוצאת הפין.
- תזוזה חוזרת של השבר - לעיתים רחוקות. זו אחת הסיבות שמצלמים בביקורות.
הקיבוע - כמה זמן
הקיבוע נשאר כ-4 עד 6 שבועות בסך הכל. משך הזמן המדויק, וכן השאלה אם מוציאים חלק מהמקבעים באמצע הדרך, תלויים בסוג השבר ובשיטת הקיבוע שנבחרה - הרופא יגיד לכם בדיוק כמה זמן צריך במקרה שלכם.
לגבי הוצאת המקבעים - בהמשך, לאחר שהעצם התאחתה, ניתן לשקול להסיר את חלק מהמקבעים. ברוב המקרים ההסרה - אם היא מתבצעת - נעשית שוב בחדר ניתוח. פינים (K-wires) הם החריג: אלה מוצאים במרפאה, בלי הרדמה, בפעולה קצרה וללא כאב.
בתקופת הקיבוע:
- להרים את היד - מעל גובה הלב ככל האפשר בימים הראשונים. זה מוריד נפיחות ומקל על הכאב.
- לשמור על הגבס יבש - גבס רטוב מתרכך ומאבד את היכולת לקבע.
- האצבעות צריכות להיות משוחררות ולזוז - עודדו את הילד להזיז אותן.
- לא להכניס שום דבר לתוך הגבס לצורך גירוד.
מעקבים
| מתי | מה נעשה בביקור |
|---|---|
| כ-7 עד 10 ימים מהניתוח | בדיקה וצילום, לוודא שהקיבוע מתאים ושהיישור נשמר |
| כ-3 עד 4 שבועות מהניתוח | בדיקה, וייתכן שיקבע גם הוצאת פינים אם הם שיטת הקיבוע |
| כ-4 עד 6 שבועות מהניתוח | צילום, והסרת הגבס |
חשוב לשים לב: אופן המעקב משתנה לא פעם בהתאם לסוג השבר ולשיטת הקיבוע. הלוח שלמעלה הוא המקובל, אבל מה שקובע הוא התור שנקבע לכם בפועל על ידי הרופא המנתח. שימו לב למועד המדויק שנקבע לכם, והגיעו בו.
איך התנועה חוזרת
אחרי הסרת הגבס, שורש כף היד בדרך כלל נוקשה בהתחלה, וזה תקין וצפוי.
- התנועה חוזרת בהדרגה, ולא ביום אחד - תנו לילד להשתמש ביד בקצב שלו.
- אין למתוח או לאלץ את שורש כף היד - לא אתם ולא אף אחד אחר.
- פיזיותרפיה פורמלית לרוב אינה נדרשת - רוב הילדים מחזירים את טווח התנועה בכוחות עצמם. אם בביקורת נראה שהתנועה לא חוזרת כמצופה, נדבר על כך אז.
מתי לפנות לבדיקה רפואית בדחיפות
- האצבעות חיוורות, כחלחלות או קרות
- כאב שהולך ומחמיר, או תחושה שהגבס הדוק מדי - אלו הסימנים המוקדמים ביותר ללחץ יתר בתוך הגבס
- חוסר תחושה או נמלול שאינם חולפים
- הילד מפסיק להזיז את האצבעות
- הפרשה, אודם מתפשט או חום מקומי סביב אזור הניתוח או אחד הפינים
- הגבס נרטב, נשבר, או זז ממקומו
בכל אחד מהמקרים האלה יש לפנות לבדיקה רפואית בדחיפות.
שאלות שנשאלות הרבה
למה הילד שלי צריך ניתוח, ולא מספיק גבס? כי בסוג הזה של שבר גבס לבד לא מבטיח שהיישור יישמר, או שיש נסיבות נוספות (כמו שבר פתוח, נפיחות משמעותית, או פגיעה נוספת) שמצדיקות התערבות ניתוחית.
איזו שיטת קיבוע תיבחר? זה תלוי בסוג השבר ובגיל הילד, וייקבע על ידי המנתח. השיטות הנפוצות הן פינים, מסמרים אלסטיים, או פלטה וברגים - כל אחת עם יתרונות שונים.
האם המקבעים יישארו בפנים לתמיד? לרוב לא, אבל זה לא חובה. בהמשך, לאחר שהעצם התאחתה, אפשר לשקול הוצאה. ההחלטה אם ומתי תלויה במקרה הפרטני.
האם הילד צריך פיזיותרפיה? לרוב לא. רוב הילדים מחזירים טווח תנועה מלא בעצמם.
כמה זמן עד שכף היד חוזרת לעצמה? הקיבוע נשאר כ-4 עד 6 שבועות, והתנועה חוזרת בהדרגה בשבועות שאחרי.
המידע מבוסס על ספרי לימוד אורתופדיים מקובלים ועל הפרוטוקול הנהוג במחלקה.
המידע בדף זה כללי ואינו תחליף לייעוץ רפואי אישי. אם משהו במצב הילד שונה ממה שכתוב כאן, או שאתם לא בטוחים - פנו אליי או לרופא המטפל.
הפנייה בדף זו בלשון זכר, מטעמי נוחות בלבד, ומיועדת לכל המינים.
מקורות
- Tachdjian's Pediatric Orthopaedics, 6th ed. Chapter 29: Upper Extremity Injuries.